1. ארה"ב, בעמקי נשמתה ונשמת רוב אזרחיה, היא מדינת קאובויס

ה-MILITIA – כנופיות צבאיות, הם קדושים כמו ג'יזוס, וכמו הזכות לאחוז בנשק.

"נצחון במלחמה לא תלוי בגודל הצבא אלא על הכוח המגיע מהשמיים מעל" (סיסמת מיליציה מספר המכבים 3:19; אני, אגב,לא שמעתי על 'ספר המכבים').

המילישיה האמריקאית היא חלק מה-DNA האמריקאי כמו המבורגר וג'ינס. לכן עתה, עם התפשטות מגיפת COBID-19, התנפלות התושבים על חנויות הנשק והתחמושת הן תגובה טבעית למגיפה. הטלוויזיה המקומית ראיינה אדם שנראה לי בן 30-40 עם רובה חדש ושני ארגזי כדורים (החנויות מגבילות את המכירה לכלי נשק אחד לאדם).

"למה אתה צריך רובה ו-200 כדורים?"

"החוקה האמריקאית לא סתם מרשה לי להגן על עצמי. היא מורה לי להגן על עצמי מפני כוחות רשע. היא מרשה לי 'TO BEAR ARMS'. אין לדעת מה המגיפה תביא. אם לשכני ייגמר האוכל והוא יידע שבביתי יש אוכל, הוא ינסה להשתלט על האוכל שלי. עלי להגן על עצמי. ובאותה מטבע, אם לי ולילדי ייגמר האוכל ואני יודע שלשכני ישנו מאגר של אוכל, אני אאלץ להיכנס לביתו ולקחת מה שאני וילדי זקוקים כדי לחיות. ואם תהיה התנגדות, אאלץ להכריח את דרכי פנימה ולהשתמש בנשק אם אין ברירה אחרת".

זהו ה-PSYCHIC האמריקאי עוד מהמאה ה-17 כשארה"ב היתה COLONIAL AMERICA. צעירים מגילאי14 ועד גילאי 60 התארגנו במיליציות, מין חיילות מתנדבים שנקראו גם 'חילות אזרחים' לשמור על עצמם, משפחותיהם, ואז אפילו התארגנו לשמור על העיירה כולה. זה היה לפני התחוקה האמריקאית (AMERICAN CONSTITUTION).

כנופיות שודדים במערב הפרוע אהבו לכנות את עצמן 'מיליציות'. היום זה לא כל כך שונה כשבאריזונה ובטכסס ישנן מיליציות עם שמות כ-"קיוטים של המדבר שומרי הגבול של אריזונה", או "THE BROTHERHOOD שומרי הגבול של סיירה ויסטה" בטכסס, על גבול מקסיקו. טראמפ יודע שהוא לא צריך צבא או משמר הגבול שם. גם המהגרים פורצי הגבול מארצות מרכז אמריקה יודעים ששם מוטב שלא תעבור את הגבול כי תחטוף כדור בראש, וגופתך תישאר בשמש המדבר, מזון לתנים בלילה, ול- scavengers (עופות אוכלי נבלות) בצהרי היום.

אחרי 1787 'ה-CONSTITUTION' נתן לקונגרס אישור לתת למדינות השונות רשות לארגן מיליציות משלהן. האישור לתת רשות למיליציות לפעול באופן עצמאי גרמו לשפיכות דמים בין עיירות ואזורים שלמים משך שנים רבות לפני ואחרי מלחמת האזרחים.

ארה"ב היתה חייבת להגדיר את המילה "מיליציה" וב-1903 יצא ה-MILITIA ACT של 1903 ( https://en.wikipedia.org/wiki/Militia_Act_of_1903 שהגדיר שתי מיליציות:

1)המיליציה המאורגנת – שהיא למעשה ה-NATIONAL GUARD של היום.

2) המיליציה הלא מאורגנת – הכוללת כל זכר מגיל 17 עד 45 (שמושל המדינה יכול לקרוא לגיוס במקרים נואשים שהצבא לא מספיק), והמיליציה הלא מאורגנת הזאת תהיה מיידית חלק מהנשיונל גארד (נניח שתהיה פלישה סינית מסביב כל חופי ארה"ב ואז כל הגברים מגיל 17 עד 45 הופכים לחלק מהנשיונל גארדס).

אבל היתה סוג מיליציה שלישית שאושרה ע"י הממשלה הפדרלית והיא "מיליציית הגנת ה-STATE". למשל אם מדינת ניו יורק (המושל קומו וחבר מריעיו) מחליטה שהיא צריכה גם את החלק המערבי של נהר ההודסון ומושל המדינה קורה למיליציה שלו לתקוף ולכבוש את החלק הזה של ניו ג'רסי, מושל ניו ג'רסי יגייס מיד את המיליציה שלו להגן מפני בני הזונה מניו יורק.

זה לא קרה ולא יקרה כי הצבא יתערב במקרה כזה, שהוא אפילו לא נמצא ברעיון הפנטסטי ביותר של מי שהוא מאז מלחמת האזרחים.

אבל מאחר ואין STATE MILITIA אחד גדול מלבד ה-NATIONAL GUARDS, אמריקאים 'טהורים' – בעיקר לבנים גזענים שונאי זרים, נוצרים דתיים, ומליטניסטים, החלו להקים מיליציות גדולות וקטנות – כמה מהן לדיראון עולם, אבל הרוב לא מוכרות, לא רשמיות, וסודיות. כמה מהן נפוצות בכל רחבי ארה"ב כמו ה-KKK או ה'הייל אנג'לס' שסימן ההיכרות שלהם הוא אופנועי ה'הארלי-דוידסון' ומטפחת של הדגל האמריקאי מכסה את ראשם, וכמה קטנות – עד 50 איש – כמו 'שומרי החופש של אזור מונרו', המיליציה אליה שייך קני, בנה של אשתי גייל. לפני שנה הוא ביקש, וקיבל רשות, להביא את "האב החורג שלי ממדינת הקודש ישראל ובן 'העם הנבחר' (CHOSEN PEOPLE) שהוא גיבור אמיץ שלחם במוסלמים ב-1956 ב'מלחמת סואץ' ושרף להם את התחת". (יום אחד אתאר את הפגישה במיליציה הסודית במעבי היער).

הם נפגשים בסתר ביערות בסביבה. כולם נשבעו (בהרבה המקרים עם קשר-דם ע"י חתך בכף היד בסכין ציידים) לחוקת המיליציה. הם נושאי נשק, וישנם להם מקלטים תת-קרקעיים שהם מחסני תחמושת ניסתרים עם שימורי אוכל ומים, וכולם 'מוגנים' נגד התקפה גרעינית.

למיליציות האלה ישנה עוד מטרה חשובה ביותר:

להגן על חופש האזרח והתחוקה האמריקאית למקרה שאיזה דיקטטור מטורף וכמה גנרלים מטורפים כמוהו ישתלטו על הבית הלבן, הפנטגון, והקפיטול, ולכן על הנשק הגרעיני והצוללות הגרעיניות האמריקאיות.

במקרה כזה הבעייה של הדיקטטור המטורף תהיה להילחם נגד 50 או 60 מיליון אמריקאים נושאי נשק הנמצא ברשותם כחוק לפי ה-BILL OF RIGHTS, ותפקידו הוא בדיוק זה: לתת לאזרח יכולת להילחם נגד כוחות רשע העומדים לקחת את חרותו.

ועכשיו 50 מהמיליון האלה ישתמשו בנישקם להשיג אוכל ומים, אם הנגיף יתגבר על כל מערכת אספקת המזון כאן ל-340 מיליון הרגילים לאכול כמו חזירים.

וכמובן שיש לזכור שבעמנו כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא . הנה :משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה' נאמר: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". )

וגם – בישראל – כולנו אחים.

בארה"ב – אם המגיפה תתפשט בצורה החמורה ביותר הניתנת לתיאור- כולם יהפכו לקאובויס עם 'קולט-'45 ' בחגורתם.

2. מרכוס סמארט מהסלטיקס, ושני שחקני לייקרס – חיוביים

3. לאס ווגאס ללא הימורי ספורט? אין בעייה. שינו להתערבויות פלוס-מינוס על מזג האוויר מחר (בכל עיר בארה"ב!)

ההתערבויות הן על 2 מעלות פלוס-מינוס בעיר זו או אחרת לפי תחזית מזג האוויר. ניפתחו היום התערבויות גם על מזג האוויר בעוד יומיים, שבוע, שבועיים, וחודש.

ללאס ווגאס אין מה לדאוג.

4. שקיל ישנו רק אחד. היום הוא מפתיע CHAT באינטרנט של כיתה א' בגלל המגיפה!

5. מה עושים עכשיו (עולם המדיה של הספורט, כולל צוות הופס)?

כש-COPID-19 עבר אוקיינוסים והגיע לארה"ב, ישר לעולם הספורט, לא ידענו נפשנו מרוב אושר!

איזה כותרות מהסרטים!!!

האמינו או לא, זה הייתי אני שראשון הכניס ל-"הופס מסקרים" בווטסאפ "ה-NBA נסגרה!". מיד הגיבו, "מה?" או "לא ייאמן", ו-"מה יהיה עכשיו?".

היו לנו כמה ימי אושר של סקופים. ה-NBA נעצרה. ואז "הפיינל פור מתבטל". כל ידיעה יותר מפוצצת מהקודמת. ואז הסיפור על רודי גובר שבצחוק נשף וליטף מיקרופונים של שדרים, וניגב את פניו בגופיות שחקנים. רק יום אחד אחרי הסתבר שהוא חיובי. מיצ'ל דונובן נידבק.

ואז זה התפשט…קווין דוראנט…ועוד ועוד…

אבל זה הלך ופחת. לא המגיפה, אלא העניין באנשים שנידבקו. המגיפה רק התפשטה אבל כל הספורט ניסגר ולפתע אנשים כמוני יושבים ומנסים מה עוד לכתוב שיעניין גולשים שרובם תוצרת הסושיאל מדיה, וסיפורי עבר מעניינים את קצה ציפורניהם. אולי אפילו אותם הם לא מעניינים.

אז תוך יומיים-שלושה הפכנו ממקור לסקופים לציפורים שקשרו להן את המקור.

אני מיד הרגשתי חנוק. לא חיכיתי וכתבתי את הרגשתי ללא בושה: "אני אולי בן 82, אבל חיים ללא ספורט הם חיים שניקטע וניגדה מהם אבר חשוב ביותר".

סקוט ואן-פלט מ-ESPN לא התבייש בדפקט שלו – דומה לשלי – וכתב לכל קוראיו:

“I’m lost,” wrote Van Pelt. “For better or for worse, my life has been defined by sports. …They’ve framed my existence.”

הוא כמובן הוסיף, כמוני, שהדבר החשוב ביותר הוא בריאות האוכלוסיה, ואחרי ההבהרה הזו הוא הוסיף

As far as the lack of sports go, I don’t have a clue what it is I’m meant to do, . “And it’s a really odd, odd feeling.”

אז מה אנחנו עושים עכשיו ללא ספורט?

אני לא צריך שאיש יגלה לי שכתיבת ספורט היא לא יותר ממגרש משחקים של העיתונאות והספרות (אם כי כמה מגדולי עיתונאי וסופרי העולם באו מעולם הספורט הוא היו בעולם הספורט כשכתבו את יצירותיהם). אני יודע גם שהרבה מכם חושבים בליבם, "דוק, תכניס לראש שלך אחת ולתמיד שעם הטיווי כל כתיבת הספורט היא בזבוז של זמן, ואנחנו נכנסים הנה רק כשנגמרו כל האופציות האחרות !

במראה הכללית, במעגל הגדול של החיים ברור שאנחנו פסיק קטן. אבל איכשהו זה לא מרגיש ככה. אני חושב שאם כה רבים מכם נשארים בבית, וישנו לכם זמן חדש על ידיכם שלא היה לכם לפני-כן, אז אולי הצוות שלי כאן באתר תורם משהו – קטן ככל שיהיה – להעביר את הזמן, ואם יש לנו משהו מעניין לכתוב אז על אחת כמה וכמה אנחנו תורמים משהו – שוב, קטן ככל שיהיה – להעביר את הזמן ואת המחשבה מהמגפה לדבר שעבורו כולנו כאן – ספורט.

כיצד נעשה זאת? כיצד נמשיך?

אני עצמי לא יודע את התשובה. ישנו סיכוי שהספורט לא יתחדש עד חודש ספטמבר. כל מה שאני יודע הוא שאנשי צוות ואני נשקיע מחשבה כיצד ניתן להמשיך להריץ אתר ספורט ללא ספורט. אני לא יכול להבטיח דבר מלבד שנעשה את הטוב ביותר להישאר מעניינים ורלוונטים ככל שניתן. אם זה יספיק או לא – אינני יודע.